מה ואיך לומדים אצלנו

א. תכנית הלימודים

בכיתות א'-ב' עיקר העיסוק הדידקטי במעגל העבודה מכוון להטמעת קרוא וכתוב בשפת האם ובהטמעת מהות השיטה העשרונית.
ככל שהילדים מתבגרים והמיומנויות האורייניות שלהם מתבססות, הם עסוקים יותר בלמידת חקר במסגרת שיטת הנושאים. גם העיצוב הכיתתי משתנה בהתאם: בכיתות הגבוהות יותר של בית הספר היסודי נראה פחות שטיח ושרפרפים קטנים ויותר כיסאות ושולחנות המפוזרים במרחב. גם השימוש במחשבים ניידים גובר ורמת ההעמקה בחקר הנושא המשותף עולה בהתאם.
סדר היום קבוע ואחיד. ההבדלים במערכת השעות בימי השבוע קטנים, אך בזמן הקבוע של מעגל העבודה במהלך הבוקר יש דינמיות רבה. כל יום נפתח ברבע שעה עד חצי שעה של מפגש בוקר, המונחה על ידי המחנכת. הילדים יושבים במעגל ומדברים "את אשר על לבם". לאחר המפגש הילדים מתפזרים למעגל עבודה, המתקיים כל שעות הבוקר ללא הפרעה של צלצולים. בסיומו של מעגל עבודה ממושך, הילדים יוצאים להפסקה מרוכזת – מעגל חצר. מעגל זה נמשך בין שעה לשעה וחצי והוא כולל ארוחת צהרים מרוכזת וזמן משחק ופעילות ארוך המותאם לצרכים הרגשיים והחברתיים של הילדים. אחרי מעגל החצר הילדים מתכנסים למפגש צהרים מסכם הדן באתגרים הלימודיים והחברתיים שצצו במהלך היום. אחריו, בין השעות 14.00 ל-16.00, מתקיים החלק האחרון של היום: חוגי בחירה. בתחילת כל שנה הילדים וההורים מקבלים מערכת חוגים מגוונת: מוזיקה, גינה, משק חי, טיול, משחקי כדור, אמנויות לחימה, ריקוד, יצירה ומלאכה, התנסויות מדעיות, משחקי חשיבה, שחמט ועוד. השאיפה בחלק זה של היום היא לאפשר לילדים להכיר ולאתר את אזורי הצמיחה שלהם, ולבסס תחושת מסוגלות מתוך חוויות של הצלחה והתמדה. במקביל לחוגי הבחירה, שעות הצהריים מאפשרות לילדים הבוחרים בכך להתקדם במשימותיהם ולהנות מכיתה מרווחת ושקטה, שכן חלק גדול מהילדים עסוק בפעילויות מחוץ לכיתות.

פעם בשבוע יוצאים הילדים לחוות הנוי, ללמוד מהצוות המקצועי של החווה טבע ומדע מתוך עשייה חקלאית כפרית. היציאה לחווה היא חלק מתכנית הלימודים שלנו ואיננה אופציונאלית.

ב. אופן ההוראה והלמידה

דפוס ההוראה שלנו הוא עקיף במהותו ונעשה בתיווך עיצוב הסביבה הלימודית – היסוד המרכזי בשיטת מונטסורי. המחנכים מעצבים סביבה פיזית המספקת לילדים גירויים חושיים, רגשיים ושכליים. העזרים המאתגרים מסודרים במרחב העבודה באופן מסודר, הגיוני ומזמין. הסביבות הלימודיות מקצות לילדים בכל יום זמן ממושך לבחירה, להתלבטות, להתנסות, להתנסות חוזרת ולהפוגה. המחנכים צופים על הילדים, מנתחים את תצפיותיהם ומעצבים את הסביבות הלימודיות בהתאם.
למעשה, הכיתה המונטסורית דומה יותר לגן ילדים מאשר לכיתה רגילה בבית ספר יסודי. במרכז המרחב הלימודי פרוש שטיח גדול ועליו מתרחשת הפעילות – מעגל עבודה. הכיסאות והשולחנות מועטים וממוקמים סמוך לקירות ובפינות. הילדים עסוקים – בוחנים, מתרגלים ומתנסים ביחידים ובקבוצות קטנות. כמה ילדים חוקרים את השיטה העשרונית באמצעות עזר מוחשי שהם אוחזים וחשים בו. לאחר ההפנמה החושית הם יתרגלו את מה שהפנימו בעזרת דפי עבודה רציפים. קבוצה אחרת לומדת לכתוב ולקרוא. קבוצה נוספת מתרגלת "כישורי חיים": פעילות ידנית כגון קיצוץ סלט, מזיגת נוזלים לכלים בגדלים משתנים, רקמה וסריגה, ועוד. בפינה אחרת ילדים לוקחים לעצמם הפוגה זמנית לפני שיחזרו לעיסוקם.
יסוד אחר בהוראה המונטסורית-קיבוצית-דמוקרטית שלנו הוא מתן סמכות לילדים. הילדים הם שותפים פעילים בחיי הכיתה ובית הספר. הם מחלקים ביניהם תפקידים ומתמחים בהם. המחנכים מקפידים להזכיר לילדים לפנות אל ילדים אחרים, המומחים בתחום הרלוונטי, ולא אליהם, "המבוגרים". כך לדוגמה יש ילדים המתמחים בתחומים אקדמיים כמו שפה וחשבון; ויש מומחי תקשוב; ויש מגשרים במצבי קונפליקט; ויש אחראים על נוכחות, סידור המרחב הלימודי והשקיית הצמחים; ותפקידים נוספים ממוצאים בהתאם לצורכי החיים השוטפים במרחב המשותף.
המחנכים נוקטים באופן מודע בטקטיקה של נסיגה, של "לקיחת צעד אחורה", מה שמאפשר להם להתרכז בצפייה בילדים לצורך מתן מענים מדויקים לצורכיהם המשתנים. המחנכים ממזערים את הדיבור האחיד, הסמכותי, הפרונטלי, ומנתבים אותו אך ורק למה שדרוש לתלמידים: הנחיית מפגשי שיתוף ברגשות ובתוצרי למידה, הנחיות קצרות וממוקדות בקבוצות קטנות הנוצרות ומשתנות בהתאם לקצב של הילדים, והקראת סיפורים.
ההוראה בתוכנית המוצעת ובבית ספרנו היא הוראה בזוגות, ב"קוֹ" (Co-teaching). להוראה כזו יש יתרונות רבים, ביניהם: המורה נחלצת מהבדידות המאפיינת את מקצוע ההוראה ומשתפת פעולה עם מורה אחרת; המורות מעבירות לתלמידים מסר בנוגע לחשיבות של שיתוף פעולה; העבודה בזוג מחלישה את הנטייה לסמכותיות המתגברת כאשר המורה ניצב לבדו ב"חזית הכיתה"; המורות נותנות משוב מתמשך זו לזו ומשפרות את עבודתן תוך כדי תנועה.