תפקידי הרוחב

נולדתי והתחנכתי בקיבוץ בסוף שנות השבעים, במה שהתברר בדיעבד כאחד המחזורים האחרונים של "החינוך הקיבוצי המשותף": בבוקר למידה מאפשרת ומחוברת לטבע, ובלילה לינה בבית הילדים. ככל שבגרתי בתי הספר שלי הלכו והתרחקו מהחינוך הקיבוצי ההוא, והחוויה שלי כתלמיד נצבעה בצבעים אפורים ומדכאים יותר ויותר בין קירות הכיתה. בגיל עשרים ושלוש החלטתי להיות מחנך במטרה להשפיע על החוויה שילדים יקבלו בבית הספר. לכן בחרתי ללמוד חינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים. במהלך שנתי השלישית ללימודי הצטרפתי לצוות ההקמה של בית הספר הדמוקרטי "גבעול" בגבעת אולגה. בעשר שנותיו הראשונות של בית הספר לימדתי, חנכתי, ולבסוף גם הובלתי את בית הספר כמנהל שותף. מלבד ההיכרות המעמיקה ש"גבעול" זימן לי עם החינוך הדמוקרטי, פגשתי שם לראשונה גם את שיטת מונטסורי כפרקטיקה ששילבנו באופן מאוד חלקי – מעין השלמה למענים פדגוגיים שהחינוך הדמוקרטי לא נתן בצורה מיטבית בגילאים הרכים (4-8). בסיום עשר שנים אינטנסיביות ומרתקות ב"גבעול" יצאתי לשנת שבתון, במהלכה התוודעתי ליוזמת ההקמה של בית ספר ייחודי בקיבוץ שלנו, מעברות. הוגה המודל הייחודי שלנו היה יריב יערי (יעריב). הוא יישם אותו תחילה בבית הספר אד"ם וסביבה בקיבוץ געש, ובהמשך יזם הקמה של בתי ספר נוספים דומים, ביניהם בית הספר שלנו. שנת השבתון אפשרה לי לצאת לרגע מחיי היומיום של בית הספר הדמוקרטי ולבחון לרגע את הדברים מבחוץ. כשבחנתי באופן מעמיק את המודל של יעריב לבית ספר השתכנעתי שהוא מאזן בצורה מיטבית בין היתרונות שבחינוך המונטסורי, הדמוקרטי והקיבוצי המשותף. ביקשתי את רשותו של יעריב לדייק את המודל שלו כראות עיניי, והסכמתי לקחת על עצמי את הובלת ההקמה של בית הספר ואת ניהולו בשנותיו הראשונות. בספטמבר 2017 חבריי לצוות ההקמה ואני יצאנו לדרך, ו"סימני דרך" הפך מחזון למציאות!

הגר נשואה לדוד ואמא של יהלי ואוּרי, בת קיבוץ החותרים, וכעת במושב הבונים בחוף הכרמל. בעלת תואר ראשון בעיצוב גרפי, וקורסים שונים ומגוונים בבינוי קהילה קיבוצית. משלבת בין ניסיון רב בניהול פרויקטים לבין הובלה של הפקות וקידום התרבות הקיבוצית והקהילתית.
בנוסף, הגר שחקנית בקבוצת הנשים של חוף הכרמל בכדורשת ובקרוב תתחיל גם קורס מאמנים.
"אני שמחה ונרגשת לקחת חלק בתוך מסגרת בית ספרית מעניינת ומרתקת, לחקור ולגלות עוד על עולם החינוך הרחב.
מול עיניי תמיד המודעות לערך החינוכי וההתפתחותי במסגרת קבוצתית-קהילתית:
▪️ראיית כל ילד/ה בתוך ההקשר הקבוצתי, הקהילתי והתרבותי בו הם חיים.
▪️יצירת שיתופי פעולה בין המסגרת החינוכית לבין גורמים נוספות בקהילה.
▪️עידוד מפגשים, היכרות ושיח מכבד בין קבוצות שונות במסגרת הבלתי פורמלי ומחוצה לו.
באמצעות כל אלה, אשמח לגלות ביחד עולמות מופלאים, לחלום רחוק, לתת מקום ליצירתיות, ולתת מעטפת שרואה, מעריכה ומוקירה את אנשי החינוך המופלאים שבה".

השכלה/הכשרה: את דרכי בחינוך הבלתי פורמאלי הקיבוצי התחלתי בחינוך החברתי בקיבוץ שלי - קיבוץ העוגן. התחלתי בהובלת הבית של ילדי א-ב, אח""כ עברתי להוביל את בית ג-ו ובשנה האחרונה לעבודתי, לאור גידול אוכלוסיה מרשים בהעוגן, זכיתי לפתוח בית חדש לילדי ה-ו (המרכז הבוגר). האמת שהגעתי לזה די במקרה… את התואר הראשון בעיצוב ואמנות (פלוס תעודת הוראה) עשיתי במכון הטכנולוגי בחולון. גרתי בתל אביב, מלצרתי להנאתי וחלמתי לפתוח סטודיו לעיצוב שיש בו מכונת תפירה, מסורים, מברגות וריח של עץ... מפה לשם הגעתי להיות מעצבת גרפית במחלקת האינפוגרפיקה במעריב. תקופת למידה אדירה ומאתגרת. ואז פגשתי את דוד, אהובי, ואיתו עברתי לרעננה והתחברתי לנערת הכפר שבי כשלמדתי פרמקלצ'ר בחווה אקולוגית, ועולם האקולוגיה נפתח בפני. תכננתי תכניות, פינטזתי רעיונות, ואז החיים הביאו אותי חזרה לקיבוץ העוגן. עשיתי קצת מזה וקצת מזה, צברתי התנסויות וידע בתחומים שונים, ילדתי אחת, וכעבור שנתיים ילדתי שתיים, ובשלב מסויים פנתה אלי מנהלת החינוך החברתי לבדוק אם אני פנויה להחליף אותה כשתצא לחופשת לידה. במקרה הייתי בסיומה של חופשת הלידה שלי, והייתי פנויה ופתוחה לדברים חדשים. ומפה אתם כבר מבינים מה קרה...
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: במשך תקופה ארוכה קיננה בי המחשבה שאני רוצה לקחת חלק בשינוי שקורה בתחום החינוך בארץ. מסגרות חינוכיות מיוחדות קמות, תכניות חדשניות נכנסות לבתי ספר והחינוך מתחיל לשנות את פניו. התחילה לבעור בי האש (סוג של fomo אולי?) והבנתי שגם אני רוצה להיות במקום שיש בו חינוך פורץ דרך, שגם אני רוצה לעבוד במקום יצירתי, מאפשר, ממציאני, שמתפתח ולומד תוך כדי הדרך. והנה אני כאן. מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.ה?: כשאהיה גדולה אני רוצה ללמד ריקוד ניה ילדים ומבוגרים. אני גם רוצה להיות אלופה בלהכין פסטה ביתית וגננית מצטיינת.
דברים נוספים שאני רוצה לציין על עצמי: נשואה לדוד, איש מוכשר, טוב לב ונדיר. אמא לעדי בת ה-12 ולנועם וענבל בנות ה-10, ואמא מאמצת לג'יג'י הכלבה המגניבה. דרכן.ם אני לומדת בכל יום איך להיות אדם טוב יותר. דברים שאני אוהבת מאז שאני ילדה: לרקוד, עיצוב, אמנות ויצירה, לבשל ובמיוחד לאפות, לישון.

השכלה/הכשרה: בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות עם התמחות בפסיכולוגיה. לאורך השנים עבדתי בתפקידי מנהלה וניהול שונים בארץ ובחו"ל
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: בדיוק חיפשתי שינוי והאתגר בהקמת בית ספר, משהו שמעולם לא עשיתי, מאוד משך אותי.
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.ה?: להיות פסיכולוגית ספורט

השכלה/הכשרה: במשך כ-16 שנים עבדתי כגננת במסגרות חינוכיות שונות ומגוונות, בעבודתי האחרונה ניהלתי גן בבית ספר דמוקרטי. אני בעלת תואר ראשון בחינוך יצירתי לגיל הרך ותואר שני בייעוץ חינוכי.
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: תמיד חיפשתי להיות חלק מצוות חינוכי שעובד יחד בכדי להיטיב עם הילדים, לעבוד יחד עם אנשים ששואלים שאלות, שחושבים "מחוץ לקופסה" . מצאתי את זה כאן ב"סימני דרך". אני מאמינה שהתפקיד שלנו כמבוגרים מחנכים הוא לעזור לכל ילד וילדה למצוא את הניצוץ המיוחד שלהם ואת הכוחות המיוחדים שלהם, ללוות אותם בדרך המיוחדת שלהם ולאפשר להם ללכת בה בביטחון.
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.ה?: כשאהיה גדולה אני רוצה לטייל ולטפס על הרים.
דברים נוספים שאני רוצה לציין על עצמי: אני נשואה לאורגד, אמא לשלושה ילדים מתוקים וכלבה אחת מתוקה גם היא.

השכלה/הכשרה : תואר במדעי ההתנהגות וחינוך מיוחד. לפני שהגעתי ל"סימני דרך" עבדתי כמורת שילוב בחטיבת ביניים, ושנים רבות עבדתי בפנימיות עם נוער בסיכון.
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: אני מאמינה בחינוך אחר מהחינוך הנורמטיבי. התחברתי לדרך בה ב"סימני דרך" חושבים מחוץ לקופסה ומנסים לאפשר לכל תלמיד לממש את הפוטנציאל שלו, מפתחים ילדים חושבים ובעיקר ילדים מאושרים.
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.ה?: לקום שמחה לעבודה כפי שאני קמה היום. אולי להקים כפר נוער לנערים/ נערות בסיכון. להמשיך לעסוק בחינוך.

השכלה/הכשרה: בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך מיוחד, ותואר שני בלקויות למידה. מאבחנת דידקטית. כל חיי הבוגרים עסקתי בחינוך וזכיתי לעבוד עם כל טווח הגילאים מ-0-18 במסגרות פורמליות ובלתי-פורמליות. בעשור האחרון השתייכתי לצוות החינוך המיוחד בביה"ס "מעיין-שחר" בתפקידי מחנכת ומורה בכיתות לקויות למידה ("כיתה קטנה"), מורת שילוב ורכזת שילוב.
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: הצעד הראשון היה כשעלמה ביתי התחילה ללמוד כאן ומיד הוקסמתי מהמקום. כשיוגב הציע לי להצטרף לצוות, בדיוק הייתי בצומת דרכים מקצועית, הרגשתי שהפער בין איך שאני חושבת שצריך לחנך לבין איך שמערכת החינוך הרגילה עובדת הולך וגדל, והתלבטתי האם בכלל להמשיך בהוראה או אולי לפנות לכיוון מקצועי אחר. באתי לביקור (הפעם בכובע של "אולי-אשת-צוות-בעתיד"), הוקסמתי פעם נוספת ו....החלטתי להצטרף!
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.ה?: אני בדיוק חושבת על זה.. 🙂
דברים נוספים שאני רוצה לציין על עצמי: אני מאמינה שתמיד כדאי לנסות. מקסימום...זה יצליח!

השכלה/הכשרה: למדתי קולנוע והוראה והייתי בעלים של מסעדה.
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: מפני שרציתי לעסוק בחינוך ואהבתי את הדרך של "סימני דרך".
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.ה?: גרסה יותר טובה של עצמי

השכלה/הכשרה: למדתי הוראת מדעים בחטיבת ביניים וביסודי, פיתחתי חוגים לילדים ולהורים המשלבים מדע ויצירה. עבדתי בבתי ספר שונים כמורה למדעים וכרכזת נושא.
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: אני מתחברת לגישה החינוכית, רואה בילדים שותפים חכמים לדרך, ומרגישה שפה אני יכולה להביא את מה שאני אוהבת לעשות, שמכבדים ומתייחסים לצרכים שלי, כשם שאנחנו כצוות מתייחסים לצרכים ולרצונות של הילדים. אני אוהבת את הסביבה הלימודית.
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.ה?: שמחה יותר ומדויקת יותר בעשייה שלי בכל תחום.

השכלה/הכשרה: חמש עשרה שנה טיפול בילדים על הרצף האוטיסטי בשיטה ההתנהגותית ABA.
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: ״אם תשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יחיה את כל חייו בתחושת כישלון״ (אלברט איינשטיין) . ב״סימני דרך״ הדגים, ולא רק הם, מבורכים למקסם את יכולותיהם.

קרן כהן, אמא לנועם בת השש וחצי. כשנולדה נועם בחרתי בילדותי השנייה. אחרי 20 שנה בתחום המזון והמשקאות, ניהול והפקות אירועים הבנתי כמה התגעגעתי לריח הילדות והתום.... בחרתי לקחת את כל האנרגיה הזו ולהשקיע אותה במקום בו נמצאת האמת . מהרגע הראשון בו נכנסתי לבית הספר, הרגשתי שחזרתי לתנועת הנוער בה ביליתי רוב שנות ילדותי ונערותי...כמה מבורך בתקופתינו... כאן כדי לחוות ולהיות עבור כל אחד. באה מאהבה.

השכלה/הכשרה: מורה לחינוך גופני, בוגרת תוכנית הסבת אקדמאית להוראה במכללת וינגייט.
למה בחרתי לעבוד בסימני דרך? חיפשתי בית חדש, כי מבחינתי בית ספר זה לא רק עבודה אלא מקום שאתה בא לתת ממך ולקבל חזרה פי מספר התלמידים שלך. ידעתי שבית הספר הזה הוא שונה מכל מה שאני מכירה, שהגישה החינוכית והדרך שלו היא משהו שאני אתחבר אליו. אני רוצה לבוא ללמד וללמוד, להיות משמעותית לילדים, לדעת שיש לי מה לתת להם, לצבור איתם חוויות חיוביות ולהנות.
מה אני רוצה להיות שאהיה גדולה? אני כבר גדולה, ואני עושה בדיוק מה שאני רוצה. חוץ מזה הייתי רוצה להיות בן אדם שמח, כזה שתמיד מחייך ומביא איתו אנרגיה חיובית.

השכלה/הכשרה: תואר ראשון במדעי החברה והרוח עם התמקדות בחינוך. לומדת לתואר שני כרגע יחד עם תעודת הוראה במסלול חינוך מונטסורי..
התחלתי את דרכי בעבודה עם ילדים לפני 16 שנים במלבורן אוסטרליה לפי תפיסת רג'יו אמיליה ובהמשך, בארץ, גיליתי את הגישה המונטסורית והתאהבתי..
לאורך השנים עבדתי עם ילדים מגיל שלוש ועד כיתה ו' (גננת, מדריכת מונטסורי, מחנכת, מורה לתיאטרון, מנהלת חינוך חברתי) ואין דבר שאני אוהבת יותר מאשר להיות בחברת ילדים, לדבר איתם ולכתוב עליהם..
אוהבת בעיקר "לרקוד על שתי החתונות" ללמד אותם את מקצועות הליבה וגם להיות איתם במקומות של הדמיון, הלב והיצירה. אני מרגישה שבחיבור הזה אני יכולה לראות אותם בשלמותם. .
למה בחרתי לעבוד בסימני דרך? החלום שלי היה להקים בית ספר כך שברגע שנוצרה ההזדמנות להקים בית ספר בגישת מונטסורי ועוד ממש באזור המגורים שלי, קפצתי על ההזדמנות ואני שמחה וגאה שהייתי חלק מצוות ההקמה של המקום הזה שהוא לא פחות מקסם עבור ילדים.
מה אני רוצה להיות שאהיה גדולה? עוד לא החלטתי... יש מלא זמן והכל יכול להיות... חוץ מזה הייתי רוצה להיות בן אדם שמח, כזה שתמיד מחייך ומביא איתו אנרגיה חיובית.

השכלה/הכשרה : בשנים האחרונות מורה ומחנכת ליסודי ובעברי גננת בחינוך אנתרופוסופי. בנוסף כיום צלמת עצמאית ובעלת סטודיו במעברות.
למה בחרתי לעבוד ב"סימני דרך"?: כי זה בי''ס מהמופלאים שפגשתי, וכחברת קיבוץ ואמא לבן חמש, אני מאושרת שיש לנו כזה מקום בבית.
מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול.ה?: אני כבר עושה כמעט בדיוק מה שאני רוצה. זה אומר שאני כבר גדולה?
דברים נוספים שאני רוצה לציין על עצמי: כמי שהיתה מחנכת בשנת ההקמה הראשונה של בית הספר אני שמחה לחזור בתפקידים אחרים ולחוות את היופי והצמיחה שהתרחשו כאן. שרק נמשיך כך.

היי, אני עדי. בעלת תואר ראשון למדעי המזון במכללת תל-חי וסטודנטית לטיפול רגשי בנוכחות בע"ח במכללת אורנים.
את עולם החינוך פגשתי עוד מימי כסטודנטית לתואר ראשון כשעבדתי בתור מדריכה במסגרות חינוכיות וזה מלווה אותי עד היום כאשר עבדתי בתור משלבת לילד על הספקטרום ומדריכה בחינוך הבלתי פורמלי.
לאחר שנים בעולם המזון וחברות הפארמה הרגשתי שאני עדיין לא נמצאת בתחום המדוייק לי וחפשתי את המקום בו אוכל להביע את עצמי בצורה הטובה ביותר תוך תחושת סיפוק.
עם הזמן זיקקתי לעצמי את הרצונות שלי והתחדדה בי ההבנה שהחיבור בין ילדים ובע"ח זה עולם ומלואו ושאני רוצה ללמוד יותר על התחום, וכך הגעתי לעולם הטיפול הרגשי.
בתור טבעונית שמחוברת לילדים, בע"ח ולטבע חיפשתי מקום בו אוכל להרגיש בבית, וכך הגעתי ל"סימני דרך".
מהרגע הראשון הרגשתי שהגעתי למשפחה וגיליתי שנפתח בפני עולם חדש שיש בי הרצון להכיר ממנו עוד ועוד, וכן לקחת חלק פעיל במקום שרואה את צורכי הילד לפני הכל.
אני מרגישה שסימני דרך יכול להוביל לשינוי משמעותי בחינוך בישראל ומאמינה שמוסד המושתת על ערכי החינוך המונטסורי דמוקרטי יכול לתת מענה לכלל הילדים, לצמצם פערים לימודיים וחברתיים ולתת הזדמנות שווה לכל ילד באשר הוא.
החלום שלי הוא להמשיך לשלב בין ילדים ובע"ח ולהצליח להעלות את המודעות לחשיבות חיי בע"ח, את ההכרה בנוכחותם לצדינו וברגשותיהם ואת יחסי הדדיות איתם.