"הביטוי -ללמד ילדים- כמעט אסור. ילדים במלוא מובן הלמידה, הם מלמדים את עצמם" (מריה מונטסורי)
ש' מחזיקה את דף המעקב ביד, עומדת מול המדף ומעבירה את מבטה מהמספר הרשום בדף למספר הרשום על המדף, לא לוקחת את התרגיל. על הפנים הצעירות נרשם תסכול.
א' ניגש אליה והוא מושיט יד לתרגיל לוקח אותו לשטיחון ומתחיל לארגן סביבת עבודה. ש' מסתכלת עליו וכשהוא מבחין בה הוא מציע לה באופן טבעי להצטרף אליו."זה נראה לי קשה וזה יקח מלא זמן" היא אומרת"נכון" הוא משיב לה "אני התחלתי את התרגיל שלשום ועוד לא סיימתי, אבל אני יכול להסביר לך איך מתחילים"
נדמה שזה כל מה שהיה צריך, היא מתיישבת לידו, הדריכות והחשש התפוגגו לחלוטין והיא מקשיבה רוב קשב ועניין למורה הצעיר שלצידה.
מחר כבר תיגש לתרגיל בעצמה.
כשנכנסים לכיתה מונטסוריאנית אפשר לראות שהילדים מפוזרים באופנים שונים במרחב העבודה, יש ילד שזקוק ללמידה עצמית בריכוז וללא הסחות דעת, ילדה אחרת שואבת מוטיבציה לקריאה כשהיא מקריאה לתלמידה צעירה ממנה, אחרים נהנים מהביחד כחלק הכרחי בלמידה מעשירה.
למידה בזוג או קבוצה מפחיתה חרדה ומחזקת למידה עקיפה מצד אחד, ומצד שני מאפשרת לילדים ללמד ולתמוך באחרים. כל הצדדים יוצאים נשכרים ממגוון האפשרויות – לבד עם עצמי, ללמוד מאחרים או ללמד אחרים, לכן המגוון הזה חשוב כל כך. ילדים לא לומדים רק מהמבוגר שבחדר ולא רק בזמן הקניות, הם גם לומדים לדעת עם מי ואיך נכון להם ללמוד, צריך רק לאפשר את המגוון הזה.ומספיק להתבונן בשניים האלה שעובדים על התרגיל, בהקלה ובתפוגגות המתח מול הביטחון הטבעי והנינוח של חבר כדי להבין שהקסם הזה לובש כל מיני צורות.
