"התפתחות היא תוצר של פעילות ולא של הבנות אינטלקטואליות בתוך הילד, ישנה רוח גדולה שעלינו לקרוא לה, לעורר אותה, להעיר אותה. יש להתייחס לאינטליגנציה של הילדים כאל שדה פורה שיש לזרוע בו זרעים כדי שיצמחו תחת החום הלוהט של הדמיון. המטרה שלנו היא לא רק לגרום לילדים לזכור או להכריח אותם לשנן, אלא לגעת בדמיון שלהם ולהלהיב אותם עד עמקי נשמתם אנו מחפשים לזרוע חיים בילדים יותר מאשר תאוריות, ולעזור להם בצמיחתם השכלית, הרגשית והגופני"
(מריה מונטסורי)
יום שיא שני לשנה זו בסימני דרך. נדמה שבכל פעם אנחנו מצליחים לסמן את השיא בנקודה גבוהה יותר מהשיא הקודם. קוראים לזה התפתחות, של הילדים.ות והמחנכים.ות גם יחד.
שוב החצרות מתמלאות בהמולת העשייה, בצבעים ותוצרים, בבליל משגע של כל החושים.
בתלתון הצעיר סיכמו את נושא "הודו" בתוצרים שהדרך אליהם כללה למידה של כל החושים, מגוון של אינטליגנציות ודרכי הלמידה. משרטטים את הטאג' מאהל כדי ללמוד סימטריה, צובעים סארי, מצלמים, בונים לומדות מחשב, מדגימים תנוחות יוגה ומתנסים בשלל סוגים של מנדלות צבעוניות. למידה של גוף, לב וראש מסתיימת בתערוכת תוצרים מרתקת וילדים עם אור בעיניים ותחושה עמוקה של הישג.
בתלתון הבוגר כיתות כרמים ושדות סיכמו את נושא "הקול בראש" בסדנאות מעוררות השראה בהן ילדים בחרו לבטא את הקול הפנימי שלהם. הם למדו לבטא קול פנימי דרך אומנות פלסטית , תיאטרון, הומור, מוסיקה, ספורט וספוקן וורד. הילדים קיבלו הזדמנות להתחבר לעומק המחשבה והרגש ולהציג בפני קהל את הקול הזה האישי, שיש לו מקום ומשמעות בעולם.
כמו בכל יום שיא, הדרך אל התוצרים עוברת בתכנון פדגוגי של ידע ומיומנויות שנשזר בתוך העשייה הפעילה – מדעים, סגנונות כתיבה וקריאה, גאוגרפיה וגיאומטריה לצד תכנון זמן, מתן משוב, התמודדות עם עבודה בקבוצה, תסכול וכל מה שמזמנת למידה משמעותית אמיתית, כזאת שנשארת גם אחרי השיא של היום שיא, יחד עם התוצר הסופי הכי לא סופי שיש: צמיחה והתפתחות.
