"אם אני לא אקח אחריות על הלימודים שלי אז אני לא אדע דברים ואני מאוד רוצה לדעת דברים חדשים" (נ' כיתה א)
"כל העניין הזה של אחריות, אני לא סגורה עליו… מצד אחד זה עושה הרגשה טובה שסומכים עלי ושיש לי תפקיד כי זה עושה לי להרגיש מבוגרת. מצד שני זה קצת מטלה… זה לפעמים מכביד"(ת' כיתה ו')
באמת מורכב כל עניין האחריות. בחינוך שאנחנו מנסים לתת לילדים, האחריות היא מרכיב מאוד מרכזי. כשרוצים לטפח מוטיבציה פנימית, היכרות של הילד עם עצמו, חיבור אמיתי ללמידה ולמקום ותחושה של מסוגלות ונחיצות – טיפוח האחריות הוא הכרחי.
האחריות מתפתחת כמובן בהדרגתיות, בהתאם לגיל או לבשלות, כדי שלא להכביד. ילדים לומדים לקחת אחריות על הלמידה שלהם: מודדים את ההתקדמות האישית דרך דפי מעקב או תכנון שבועי, מעריכים את עצמם ולומדים להשתפר. לוקחים אחריות על הסדר בו הם מתחילים את המשימות שלהם, ליד מי הכי נכון לשבת ולשתף פעולה, מה עוזר להתרכז ומתי זמן להפוגה – עם הזמן מתפתחת האחריות הזאת על עצמם שבשאיפה, מבוגר לא יצטרך להגיד להם מה ואיך אלא הם כבר ידעו בעצמם. לוקחים אחריות על אחרים – חונכים ומדריכים, מלמדים חוגים, משתתפים במועצת תלמידים. לוקחים אחריות על סביבת הלימודים, על החצר. דרך זה בונים מקום פיזי, רגשי ומנטלי שהוא שלהם והם משמעותיים בו והוא משמעותי להם.
